איתכם בכל עת בכל העולם חברת השילוח ועמילות המכס האישית שלכם - אלרם קרגו!
בנקודה הזאת החלטתם לקבל לידכם את הצעת העבודה שהייתה בעצם הצעת רילוקיישן, וכן עניתם בחיוב. ואז הבנתם שאתם יוצאים להרפתקאה הזאת, מבלי באמת לדעת איך היא תיראה. מה שבטח ידעתם בוודאות, הוא שכל מה שיש סביבכם כרגע הולך להשתנות, כניראה לטובה, הלב דוהר במהירות בכל פעם שחושבים על זה. הנקודה שבה מרגישים סוף סוף הקלה, יחד עם חשש מפני הלא נודע, אבל הקלה. יש מספיק דברים בחיים שרוצים לשנות. מספיק בשביל להעיז, בשביל להגיד כן. וזה מרגיש כל כך טוב.
הרילוקיישן לארה"ב או רילוקיישן לרוסיה, אוסטרליה, גרמניה, או צרפת אינו שונה בגדול אבל צריך להערך בהתאם, תנאי מזג האוויר אינם דומים, התרבות שונה, המנהגים שונים, אבל אתם ממשיכים לארץ המיועדת ארץ הרילוקיישן.
מאז כאילו הכול רץ מכוח האנרציה, מבלי שיכולים לעצור לשניה את הרכבת. עולים על הרכבת בביטחון, קונים כרטיס בכיוון אחד, אבל ברגע שהגלגלים מתחילים לנוע על המסילה, הרבה דברים יןצאים משליטתי. כמה שמנסים לסדר, לארגן, לדעת ועדיין – דברים פשוט קורים, או שלא קורים והיו צריכים לקרות, אבל בסופו של דבר הרכבת דוהרת ואתם עליה. ולא אתם בד"כ לא לבד: העליתם לקרון גם את האיש או האישה, ואת הילדים שמשום מה לא היתה להם כל בעיה לאבד קצת שליטה.
בלי ששמים לב הבית הופך למחסן מלא ארגזים וקרטונים. דירה של מאה מטר מרובע בה גרים במשך שנים נארזת תוך זמן קצר ע"י חברת שילוח בינלאומי, שנבחרה בהקפדה רבה. שקיות על שקיות של בגדים, תיקים ומסמכים חשובים מועברים, אחר כבוד, לבתים של ההורים. תמונות, מזכרות, זכרונות. לא עצוב – להפך: מאושרים לנער את האבק, לפנות, לנקות, לצאת עם מטען קל בלבד, בלב ובמזוודות. מוכרים את הרכב, מוכרים סלון ומזרונים, והופכים לסוג של ערוץ קניות כשמציגים בחיוך רחב שיניים את נכסינו לכל המרבה במחיר. כל התהליך הזה, שגורם ללא מעט כאבי ראש, אבל גם שיעור נפלא בחיים. שיעור שמלמד אותנו שהערך האמיתי לא נמצא בחומר אלא ברוח, וכל הקניות שעושים במהלך השנים הופכים לענן גדול של דברים חסרי משמעות. הם היו פרקטיים, זה נכון, אבל בשביל פרקטי לא צריך לשבור תכנית חיסכון.
מה שחשוב ונארז ע"י חברת השילוח בינלאומי מתועד לניירת שתועבר למחלקת עמילות מכס לטיפול מול רשויות המכס לייצוא של התכולה למדינת היעד.
הרכבת המשיכה לנסוע, אתם בדרך לרילוקיישן המיוחל,ו המטוס ממריא יורדים בארץ שנבחרה. מסונוורים מאגמים, מאנשים מנומסים ובנייני אבן ממורקים, קצת שוכחים את מי שהייתים רק לפני מספר חודשים, לומדים, לומדים ולומדים. כל יום דברים חדשים: אנשים, שפה, תרבות, כיוונים. לאן נוסעים? מאיפה נכנסים? באיזה שעה יוצאים? הלמידה לעולם אינה מסתיימת. לומדים גם שיש בכם לא מעט חוזק. ואומץ. ונחישות. ותושיה. מתמודדים עם שינויים, כועסים ואחר כך מסתגלים, ובסוף לומדים איך לשנות את הכול כך שיהיה לטובתי.
מה שלא לומדים הוא איך מתמודדים עם הגעגועים הביתה, בלי חיבוק של אמא, בלי קפה עם חברה טובים, בלי כל מה שהכרנו, הישן המוכר והאהוב. כניראה שיש דברים שלא ניתן ללמוד.
השנה הזו היתה שנת השינוי. עם כל הקשיים שעוברים עליכם, פניתם לדרך משמחת. יצאתם למסע שמגלה לכם בכל יום משהו חדש ומרגש. הרכבת האיטה קצת, אפשר להביט אל הנוף החדש, המיוחד, ולחייך. הנה רק ארבע שעות נסיעה מכאן עם כוס שמפניה. זו בהחלט שנה מאושרת.
